מכתב ל- פרופ' יובל נח הררי

31/03/2015

לכ

פרופ' יובל נח הררי

נכבדי

 

קראתי בשקיקה את שני ספריך.  אני אדריכל , והידע שלי בהסטוריה אינו חורג ממה שנקרא – ידע כללי. ספרך השני עורר בי תהיות רבות, ואני מעיז, בחשש מה, לשטוח אותם בפניך.

 

אתה כותב "קרוב לודאי ששלשת הפרויקטים הגדולים של האנושות במאה ה-21 יהיו להשיג נעורי נצח , להיות מאושרים ולהפוך לאלים."

אני חולק על שלשתם:

חיי נצח:

חיי נצח סותרים את תורת האבולוציה של דארווין.ובעצם אם יתקימו יהיה זה סופה של האנושות. תורת האבולוציה מבוססת על התחדשות במוטאציות. המוות הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. המוטיבציה הראשונית של בעל חיים היא הורשת הגנים שלו לדור הבא. יצירת חיי נצח ייתרו את המוטיבציה וישתיתו קפאון בהתפתחות האנושות. אין גם כל רבותא בעובדה שעושר יקנה אריכות ימים. זו היתה תמיד פריוילגיה ידועה. עושר הוא כח, וכח בטבע הוא המרכיב הראשון לאריכות ימים. אין ספק שהרפואה תאריך את חיי האדם אולם כנראה גם לכך יהיה גבול.

 

להיות מאושרים:

הקביעה שהאושר הוא אחד מהמוטיבציות המניעות את האדם אין לה על מה להסתמך(למרות כל הפילוסופים שחקרו זאת). המניעים של כל בעל חי הם יצר הקיום, והורשת הגנים. מוטיבציה נוספת לבעלי חיים החיים בחברה היא מעמד חברתי. מעמד כזה מעניק יתרון בהורשת גנים. החברה אנושית מנסה למקסם את האושר החברתי – תהיה הגדרתו אשר תהיה, אולם לאדם הבודד לא יהיה בכך כל משמעות מכיון שכפי שאתה מציין – האושר הינו יחסי.הפרט מאושר כאשר יש לו יתרון יחסי על הכלל.

המוטיבציה העיקרית של האדם במאה ה-21 לא תהיה מיקסום אושרו אלא  הצדקת קיומו.

 

להפוך לאלים:

האל הוא כל יכול. ליבוביץ טען שעצם הנסיון לנסות להבין את האל הוא כפירה ובורות, מכיון שבכך אנו מעמידים את עצמינו ואת האלוהים באותו מישור. אבל אין צורך להבין – מספיק להיות רציונאלי. כבר היום לא קיים אדם המבין ומכיל את הידע האנושי. כבר היום מתפזר הידע על החברה האנושית כולה וככל שהוא מתפתח , והוא מתפתח בתאוצה הולכת וגוברת , נאלץ המדען להתרכז ולהתמחות בתחום ההולך וצר. לא רק שהאדם לא ישיג לעולם את השליטה בידע – הוא יהפוך להיות העבד שלו. הכח יבוא מתוך הידע להשתמש בידע  , מבלי להבין את משמעותו.

 

הצדקת הקיום :

אין לאדם בחברה האנושית צורך כלשהו לעשות משהו מועיל. אילו דיוגנס היה חי היום באחת מהמדינות הסוציאל דמוקרטיות בצפון אירופה , יכול היה להתקיים יפה מאוד מבלי לנקוף אצבע , ואכן , במדינות אלה חיים לא מעט אנשים בצורה זו. למרות זאת – רוב האנושות משתתפת בצורה פעילה במרוץ העכברים להשגת כח ועמדה. אתה מציין בספרך את העובדה שהכלכלה האנושית מתבססת היום על תרבות הצריכה, וזו מתבססת על דבר אחד בלבד: הצורך להוכיח את זכותו של הפרט לתפוש מקום משמעותי בחברה האנושית!! להיות בעל הסמארטפון החדיש ביותר, ונעלי נייק הטובות ביותר . (הבוקר הסתובבתי עם הנכד שלי בקניון ונכנסנו לחנות נעלי ספורט. נעלי כדורגל הטובות ביותר (בעולם – אומר הילד) עולות 1300 ש'ח. (במילים – אלף ושלוש מאות ש'ח) .בשכונה שלנו מסתובב כבר שנים אדם , כבן 80 , המוכר לי היטב. הוא מהלך עם דלי וסמרטוט ורוחץ מכוניות בין 8.00 ל- 12.00 בצהריים. יש לו רכוש , דירה ומשפחה, אבל הוא טוען שהוא שונא להתבטל ונהנה מעיסוקו, ומוערך עקב כך. הרווח שהוא מפיק מהעובדה שהוא רוחץ מכוניות , ולא מתבטל או מקבץ נדבות ברמזור הוא ההערכה החברתית שהוא מקבל. ואולי מעבר לכך – התחושה של ערך עצמי שהוא מקבל מעיסוקו.

אני מעריך שאתה , פרופסור להסטוריה ואני -אדריכל , עושים זאת מאותה סיבה. נכון , שנינו אוהבים את מה שאנחנו עושים, אך את התעודות קנינו למטרה ברורה.

זוהי ,לדעתי המוטיבציה העיקרית של האדם במאה ה-21. לא אושר ולא עושר. העובדה שאין בו כמעט צורך כלשהו מכריחה אותו להלחם להצדיק את  קיומו.

 

1984-ג'ורג' אורוול:

מבוכה – זוהי התחושה שאני מקבל מהנסיון להבין את את החברה כיום, מהקריאה בספרך, ומקריאת המאמר במוסף הארץ היום -אשר שכטר מראיין את אבן מוגלן.

המעניין הוא שהדבר הקרוב ביותר לתפיסת המציאות שלי כיום הוא 1984 של ג'ורג' אורוול. בספר המדינה מתוארת כטוטאליטארית והמשטר כפוי על האזרחים , ואילו במציאות שלנו אנו מקבלים את העבדות ברצון, עבדים נרצעים שכל רצונם הוא שהחברה תכיר בהם כבעלי ערך כלשהו. החברה שמתאר אורוול היא חברה תעשיתית והאדם בה דרוש להנעת הכלכלה . בחברת הצריכה אין כמעט צורך בפרט. ההשקעה בחברה האורוולית בעיקוב ובמידע על הפרט התיתרה. כל המידע עלינו פתוח וגלוי לכל,ונמצא בשימוש למטרות שיווק ומעקב. בתקופה האחרונה נתקלתי בבעיה בביטוח בריאות אשר הצהיר – אין צורך בבדיקה רפואית, והבנתי את העיקרון – כל המידע הרפואי עלי נמצא כבר בידיהם . כל ביקור אצל רופא , כל מרשם שקיבלתי וכל בדיקה שאי פעם עברתי רשום ומתועד. השתתפותינו במרוץ העכברים הכלכלי מובטח, שרותינו הצבאי טבוע בדי אן אי, והעיקר – חיינו מבוססים, כפי שחזה אורוול, על שני הרגשות – פחד ושנאה. אפילו האויב שקיומו הכרחי אינו רחוק ממה שדימיין- איראסיה/אירן.

 

 

מסקנות אישיות  :

אנחנו מצויים בתוך המהפכה ההרביעית של התקשורת -שפה, כתב, דפוס, ועכשיו האינטרנט, בתוך המהפכה המי יודע כמה ( אולי אתה יודע) של החברה והמעמדות בה- המשפחה הגרעינית ,השבט, העם,ועכשיו – האנושות כולה, ובתוך המהפכה הכלכלית הרביעית(?) –חברת הצידים/לקטים, החקלאית, התעשיתית, ועכשיו הצרכנית.

אנו באמצע התהליך וקשה לצפות מה יהיו התוצאות ,

הניחוש שלי- חברה אורוולית מוסכמת (בלתי כפויה), מעמדית, כחנית, ובעלת פערים ענקיים, רחוקה כרחוק מזרח ממערב מהחברה שואפת האידאלים של המאה ה-20,מתקרבת לאופין של חברות הדבורים והנמלים בה הפרט חסר כל חשיבות ולכן בעל מוטיבציה אובססיבית להצדקת קיומו ולקבל מעמד  בחברה. מעמד של טפיל. הכלכלן האירי דיויד מקוויליאמס (גיא רולניק ב   TMARKER THE )  מציין שני מעמדות בחברה הדמוקרטית העכשוית – מחוברים- INSIDERS, ולא מחוברים – OUTSIDERS. שיטה בה קבוצות אינטרס שולטות בכח,כסף,יוקרה,תנאים וקביעות.

 

 העתיד כבר כאן.    

 

 

 

בברכה

 

משה עצמון

עצמון אדריכלים

03-9074242   0544-965569

 

שתפו אותי בפייסבוק
שתפו אותי בטוויטר
אהבתם?
Please reload

מאמרים אחרונים
Please reload

משה עצמון

כצנלסון 29א', קרית אונו